פסק-דין בתיק ע"ו 5328-07-13

1.         לאחר 11 אשפוזים קודמים, הפעם אושפז המערער בכפיה בבית החולים המשיב על פי הוראת אשפוז מיום 30.5.13. בדיון מיום 10.7.13 החליטה הוועדה להאריך את האשפוז לתקופה נוספת של חודש ימים, עד ליום 10.8.13, ועל כך מלין המערער. לטענתו האשפוז "הפך לי לחלום בלהות", שיחקו ברגשותי(ו) עד כדי שפיכות דמים", הוא "אדם שנועד לחופש"; יש לשחררו, ואם לא ירגיש טוב מחוץ לבית החולים, יהיה הראשון לקבל טיפול רפואי מתאים.

2.         בפני הוועדה הונחה בקשת הרופאה המטפלת מיום 9.7.13 בה מפורטים הפרטים הרלוונטיים לגבי המערער, עברו ורקעו. בסיכום נרשם: "מדובר בגבר בן 32, חולה סכיזופרני ממושך, ... עדיין נמצא במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות שווא של יחס, רדיפה, גישה חשדנית ועויינת לסביבתו. במצב הנוכחי מהווה סיכון פיזי מידי לסביבתו. זקוק להמשך אשפוז פסיכיאטרי. אני מבקשת להאריך תוקף הוראת (ה)אשפוז עבורו."

3.         באשר להתפרצות המחלה הנוכחית מפורט בין היתר בהפניה כי המערער אושפז תחילה במחלקה פתוחה בבית החולים בצפת עקב מצב פסיכוטי חריף, בהיותו שם תקף חולה אחר, ועקב כך הועבר אל בית החולים המשיב.

4.         בבדיקה בפני הוועדה נרשם כי המערער נמצא "באי שקט פסיכומוטורי, לעיתים נראה על סף התפרצות. מדבר בטון רגזני. האפקט חשדני. חשיבתו עם תכנים פרנואידים ... מרגיש שהוא בסכנה ... שיפוט המציאות פגום. חסר כל תובנה למצבו. לדבריו מרגיש טוב ורוצה להשתחרר."

5.         הוועדה העריכה כי יש במערער מסוכנות ברמה בינונית לעצמו ולאחרים, ונימקה את החלטתה להאריך את האשפוז: "מדובר בחולה סכיזופרני ממושך השרוי עדיין במצב פסיכוטי פעיל המתבטא במחשבות שווא של יחס ורדיפה, גישה חשדנית ועויינת כלפי הסביבה המסבכת אותו בעימותים עם אחרים. ... מאוד דביק ועויין ... המחשבות הקשורות לקונספירציה כללית נגדו ... מלווה אותו בכל מקום בו הוא נמצא, גם בבית, וגם פה, והן ותחושת הסכנה הזאת עלולה לסבך אותו ואת אחרים באלימות פיזית מיידית. על כן הסיכון הנובע ממנו עדיין גבוה מאוד. חסר כל תובנה למצבו ושיפוטו פגום."

6.         באת כוח המערער טענה כי לא היה מקום להאריך את האשפוז שכן הרופאה לא פירטה לאיזו תקופה מבוקש השחרור. עוד הוסיפה כי ראוי לשקול חלופה לאשפוז נוכח הסכמתו של המערער לכך. עמדת המשיבה היא כי נוכח מצבו של המערער, המשך האשפוז בכפיה מוצדק.

7.         לאחר ששקלתי את טעות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני אני מחליט לדחות את הערעור.

8.         הוועדה אינה בית משפט הכפוף לכללי פרוצדורה וטיעון בכתבי טענות, כשאחד הכללים החלים על פעולתו של בית המשפט מנחה אותו לא להעניק סעד לבעל הדין, אם הוא לא ביקש לקבלו. תנאי מוקדם להפעלת סמכות הוועדה שבסעיף 10(ג) לחוק טיפול בחולי נפש תשנ"א-1991 (להלן - החוק) הוא כי תעשה כן "לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל". רק לאחר שבקשה כזו הונחה בפניה, ביכולתה לקיים דיון תקופתי בעניינו של החולה לשם הארכת האשפוז מעבר ל 14 הימים הראשונים. המונח הניתן לפירושים שונים הוא "לפי". יש לפרשו "על בסיס", או "בהסתמך על", וכד'. אין לפרש כי רק אם המנהל ביקש במפורש את הארכת האשפוז, או את הארכתו לתקופה מסוימת בה הוא נקב בבקשתו, רשאית הוועדה להאריך את האשפוז. לעיתים, יכול שהמנהל יתלבט, ויחליט כי הוא משאיר את שאלת הארכת האשפוז לשיקול דעת הוועדה. גם במקרה כזה היא רשאית להאריך את האשפוז, ככל שהדבר מתחייב מכוח הוראות החוק ומצבו של החולה, כמתברר בפניה ולפי הערכתה על סמך בדיקתו. הארכה כזו, בלא עתירת הרופאים והמלצתם לעשות כן, צריכה ביסוס יתר על ידי הוועדה, ויש לשער כי מצב ביניים כזה של השארת ההחלטה לשיקול דעתה של הוועדה, הוא נדיר. מכל מקום, בקשה של המנהל להאריך את האשפוז בלא נקיבת זמן, אין בה כשלעצמה כדי לפגום בהחלטת הוועדה בקוצבה את משך ההארכה, על פי מצב הדברים המתברר בפניה לגבי החולה אותו היא בדקה.

9.         הפירוש האמור לעיל מתיישב, להבנתי, עם אחריותה ומהותה של הוועדה, וכן עם כך, שהיה ביכולת הרופא להחליט על דעת עצמו, שלא להניח על שולחנה של הוועדה "בקשה מנומקת בכתב" כלשהיא. שאז, פירושו, שהוא מחליט כי החולה ישוחרר מן האשפוז, מכוח הוראת סעיף 10(ה) של החוק, האומר: "נסתיימה תקופת אשפוז כאמור בסעיף זה ולא הוארכה, ישוחרר החולה."

            ועוד: יש שהמנהל יעמיד בפני הוועדה "בקשה מנומקת בכתב" בה הוא יבקש מן הוועדה לשחרר את החולה מן האשפוז. פירושו: שהוא אינו מחליט על כך בעצמו, ומשאיר לוועדה להחליט אם היא תקבל את המלצתו, אם לאו. גם אז, אם הוועדה נוכחת לדעת מכלל החומר שבפניה, ומבדיקתה את החולה, כי מצבו מחייב את המשך האשפוז, ביכולתה להחליט כך, על אף ההמלצה.

            על כך ראה את הדיון והאסמכתאות שבע"ו (מחוזי חיפה) 35234-02-13 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 24.2.13.

10.        המערער שרוי במצב פסיכוטי. מדו"ח הוועדה עולה כי תנאי החוק בדבר המחלה, המסוכנות, והפגימה הניכרת בכושר השיפוט ובבקרת המציאות התמלאו לגבי המערער. מצבו הפסיכוטי שולל, בשלב זה, חלופה טיפולית.

11.        מכל האמור נובע כי החלטת הוועדה סבירה; אין להתערב בה, ולפיכך הערעור נדחה.

ניתן היום,  ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: